ביקורת עצמית היא חוויה המוכרת לכולנו.

כלפי אחרים אנחנו בדרך כלל נמצאות במקום של חמלה.

מסוגלות לסלוח ולהבין.

אך כלפי עצמנו זה הרבה יותר קשה.

אנחנו נוטות להאשים את עצמנו,

לשחזר שוב ושוב כמה טעינו. מרגישות את ההחמצה…

בימים הגדולים האלו, ימים של חשבון נפש והתבוננות,

הקול הביקורתי עלול להתגבר:

להדגיש את הטעויות שלנו. להאיר את הנפילות. להזכיר את הכשלונות.

קול כזה אינו מוביל לשינוי אמיתי.

הוא מוביל לכעס, להאשמה ולעיתים גם לשנאה עצמית.

לעומת זאת, קול של חמלה וקבלת עצמי מאפשר

תנועה פנימית אמיתית, שינוי עמוק, ולמידה מתוך חוויה.

סליחה עצמית אינה ויתור. ואינה מוחקת את מה שהיה.

היא נותנת הזדמנות לראות את עצמנו, כפי שאנחנו באמת-

בני אנוש.

נופלים. קמים. לומדים. ממשיכים.

ההכרה בכך מאפשרת להשתחרר מעול מיותר ולצעוד קדימה, לנסות שוב.

בכל פעם שאת מזהה קול ביקורתי פנימי, נסי לעצור ולהביא את קולה של החמלה.

היא יכולה לבוא כך:

• אני עושה כמיטב יכולתי ברגע הזה.
• גם טעויות הן חלק מהדרך שלי ללמוד ולצמוח.
• אני נותנת לעצמי להיות אנושית, לטעות וללמוד.

גם צעד קטן של חמלה, הוא שינוי, המאפשר לנשום עמוק יותר ולהתקדם הלאה​.