למה כשאומרים לך מילה שלא במקום את יכולה להחליק הלאה,

אבל לפעמים את מוצאת את עצמך מוצפת בדמעות, תחושת עלבון וכעס?

לתפוס מקום, לגדול.

נכון שהרבה פעמים זה קשור למצב באותו רגע – לעייפות, רעב ולמה שעבר עליך היום.
אבל הרבה מאוד פעמים הדברים האלה מציפים חזק כי הם נוגעים בעבר הלא מעובד שלנו.

במקום הזה שפעם לא היה יכול לשאת את התחושה הזו,

במקום שהיה קטן, בודד וחלש.

שימי לב כשקורה משהו לא נעים, והאירוע הציף אותך ברמה גבוהה יחסית, כנראה שזה נגע במקום הזה.

למה זה משנה?
כי מודעות.

כשאני יודעת שהעלבון שאני מרגישה עכשיו מקשה עלי לעבור הלאה – הוא עלבון שנוגע ברגש ישן, קל לי יותר להתמודד איתו.

כשאני יודעת שרגש שאני מרגישה הוא הרגש של הילדה המתוקה שבתוכי,

אני יודעת לגשת אליה ממרום גילי, להתכופף אליה, להביט לה בעיניים ולחמול.

להיות איתה בכאב הזה שאולי פעם לא היה מי שיהיה איתה

אולי לא היה לה מילים או אפילו הבנה מה היא מרגישה, ולמה.

אולי עכשיו בדיוק זה הזמן הזה, שאני יכולה לתת לילדה הזו לב

כמו שהייתי עושה עם כל ילד אחר

לשיים לה את הרגשות, לתת להם מקום

והרבה הרבה חמלה

לילדה הזו

שהיא את.