ביקשו ממני לכתוב על תהליך. על מה קורה בו. על מה לא.
וחשבתי על זה, שלכתוב על תהליך זה מורכב.
זה לא נושא לפוסט אחד, כי תהליך הוא דבר ענק.
הוא עליות וירידות, הוא אפור ולבן, ורוד ושחור.
הוא כיף, ומורכב ומלמד, וכואב.
זה תהליך: זה ליפול ולקום ושוב ליפול. וזה יכול לייאש.
עלתה בי מחשבה, שאנו יכולות להיות בתהליך. להשקיע זמן, כסף ולב.
אבל לא באמת לחוות אותו. להתמסר אליו.
(וכמה זה מתחבר לקושי להישען…)
להתמסר לתהליך זה להסכים להיות בתנועה.
לדעת שגם אם עכשיו קשה, עוד מעט יהיה קל יותר.
להבין שגם אם הכל לא ממוקד, לא ברור, ויש אפילו נסיגות. זה בסדר.
כי זה תהליך-
זה להיתקע לפעמים. זה לגעת במקומות כואבים. וזה גם לברוח מהם…
יש הבדל בין להבין, לבין להיות בתוך התהליך.
הבנה פעמים רבות שמה אותנו מעל החוויה
תהליך זה החוויה בעצמה:
מה קורה לי עכשיו? מה אני מרגישה? איפה זה נוגע בי?
יש נשים עם מודעות רחבה. מבינות את הדפוסים, יודעות מהיכן נובע כל כאב.
אבל לא מרגישות את מה שקורה. לא נמצאות באמת בתוך החרדה. מנסות לחוות.
כי לעבור תהליך אמיתי באמת ולעבוד, זה לעבור דרך המקומות הלא תמיד פשוטים.
להסכים להיות שם, להתמסר.
הבנה לא תמיד מייצרת את השינוי. תהליך כן. אבל הוא לוקח זמן.
לפעמים זו אשליית שליטה, בזמן שתהליך אמיתי דורש מאיתנו להרפות.
הבנה היא של השכל, אבל התהליך שייך ללב. וללב לוקח זמן.
מאחלת לכולנו שנוכל להתמסר, פשוט להיות שם,
ולתת לתהליך לעשות את שלו.
אביטל פריד
הוספנו אפשרות להגיב, לשתף ולהוסיף
אני קוראת כל תגובה, וזה תמיד מרגש אותי מחדש:)
