​את כל כך מחכה לרגע הזה, מתפללת עליו, מקווה, כמהה.
ופתאום… הרגע הזה בא
ואת?
את שמחה?

כולנו מצפים לאושר. לכל אחת מאיתנו יש רשימה בראש ובלב של חלומות.
ואין כמו הציפייה והתקווה שמראות על חיות ועל הכוח לרצות.
(למאמר על כוחה של התקווה לחצי כאן).
אך כשהאושר מגיע לפעמים מרגישים דווקא את העצב. את הריקנות.

המוח שלנו מתרגל מהר מאוד לדברים טובים.
כשהם קורים הוא מיד ממשיך לחפש את הדבר הבא.
כדאי לעצור ולחשוב: אילו חלומות שלי השגתי? אילו ניסים וישועות קרו לי?
בואי נתרכז רגע בשמחה על התגשמותם. ונודה עליהם.

אנחנו מגדירות הצלחה כמצב קבוע (אני בריאה, אני מסודרת, אני מוצלחת).
אבל מצבים בחיים אינם יציבים ואינם מייצרים שמחה מתמשכת.
הציפיה היא ממלאת, היא נותנת משמעות.
למה?
כי ההנאה והסיפוק האמיתיים טמונים בתהליך.
בהתגברות על הקשיים, ובצמיחה האישית בדרך למטרה.

הצלחה אמיתית אינה מה שהשגת,
אלא מי שהפכת להיות בדרך (אדם סבלני יותר, חרוץ יותר, מתמיד יותר).
כל עוד אנחנו בתנועה: מתקדמים, וגם נופלים, אנחנו בדרך הנכונה.
כשאת מתמקדת בשאלה איפה את כעת ולא כמה את רחוקה מהמטרה,
תרגישי בעז"ה את הסיפוק.

הצעד שלך להיום:
בחרי חלום אחד שהתגשם לאחרונה. תני לעצמך קרדיט על הדרך שעשית כדי להגיע לשם.

לא הפסגה היא ההישג, אלא כל צעד קטן שמקרב אותי אליה.